קיץ 1943

"ערב אחד הגיע הכומר של קהילתנו, הכומר ה' פוגל, אל דלת הבית ב-Molukkenstraat 10 באנשדה. הוא רצה לדבר עם אבי. זה כשלעצמו לא היה משהו מיוחד, כי אבא היה במועצת הכנסייה והוא הכיר היטב את הכומר פוגל. אבל הם התבודדו בחדר שבו דיברו בלחש. למחרת אמרו לנו כילדים שתבוא אלינו ילדה יהודייה ומיד נאמר לנו שהיא אחייניתנו מהאג ו ששמה היה טוז'ה. היא באה לגור איתנו בגלל הרעב במערב הולנד. כמה ימים לאחר מכן הובא אלינו טוז'ה על ידי הכומר פוגל".

אבי יאן אפרלו כתב זאת ב-22 באוקטובר 2001 בתגובה לשאלות של גברת. בראונשטיין ממכון המחקר הלאומי הישראלי יד ושם במכתבה מיום 11 בספטמבר 2001. ליד ושם קיבל מידע מתירזה דרורי כי התגוררה במחבוא בבית האבות של ינואר. 

טווז'ה שרדה את המלחמה, עזבה לישראל, שינתה את שמה הפרטי לתרצה ונישאה לרמה דרורי. יש לנו שוב קשר איתה מאז 1995 ואיתה בהולנד. מאותה פגישה ואילך היה לי קשר איתה במייל וגם פגשתי אותה בישראל בשנת 2006. היא כתבה את סיפור חייה במייל בשנת 2011.

טוסיה שרדה את המלחמה, עזבה לישראל בשנת 1958, למדה עברית, שינתה את שמה הפרטי לטירזה ונישאה לרמי דרורי בשנת 1969. מ-1995 אנחנו שוב בקשר איתה ופוגשים אותה בהולנד. מאותו מפגש יצרתי איתה קשר בדואר ופגשתי אותה גם בשנת 2006 בישראל. היא כותבת את סיפור חייה בשנת 2011 בדואר אלקטרוני

מרסל היקר,

לבסוף, אני שולח לך חלק ממה שאני כותב מזמנים קודמים. אתה אחד היחידים שביקש את זה.

כשאני מסיימת לשים הכל על הנייר, אני חייבת לתרגם את זה לעברית, כמובן, ואז לתת לבנות שלי לקרוא את זה. אם אתה רוצה, אתה יכול לקרוא אותו לאבא שלך. אבא שלך נתן לי משאלה יפה לשנה החדשה. תודה רבה לך על כך.

עם הרבה ברכות מכאן,

הזיכרונות שלי

תירזה

"בשנת 1935 נולדתי. ההורים שלי היו רוזטה גודפריד ומאוריטס ואן פראג. אני הייתי ילדם השני, אווה הייתה לפניי, היא נולדה ב-1932. קראו לי באופן רשמי קאטו, אבל קראו לי טוסיה. קראו לי על שם אמו המנוחה של אבי, קאטו או קאטג'ה. אווה נקראה על שם אמה של אמי. גרנו בספארנשטראט 25 בהאג, הולנד, וסבתי אווה גודפריד - קיש גרה בזווטסטראט 42. אם היינו במרפסות האחוריות שלנו, היינו יכולים לראות אחד את השני, כי ספארנשטראט וזווטשטראט הם שני רחובות מקבילים זה לזה והבתים שלנו לא היו רחוקים זה מזה. סבתי הייתה תופרת והיא הכינה הרבה בגדים של אג'ה ושל אמי. היא גם הכינה כמהין נחמד. בכל פעם שאני רואה כמהין, אני צריכה לחשוב על סבתא שלי. אבל אלה הזיכרונות היחידים שיש לי מסבתא שלי. היא הומתה בגז במחנה ריכוז ב-1943, וכך גם אמי ואחותי אפיה. אבא שלי היה מגעיל יותר בבשר. אמא לא עבדה מחוץ לבית. גרנו בבית בקומה הראשונה. אהבתי לשחק בחוץ, יכולתי לרוץ הרבה עם מכונית הבובות של אג'ה ברחוב ואז לקפוץ עליה. אני לא חושב שאפיה תמיד אהב את זה. אבא יכול לאפות קצת שומן סחוט נחמד. ואז נשארו כמה טריקים קטנים, שממש אהבתי. לאחר מכן השתמשו בשומן לרוטב. עבור שבט, האורז בושל עם צימוקים ביום שישי. המחבת הייתה עטופה בעיתונים ושמיכה והושמה במעבר. האורז הזה נאכל על שפת שאמב".

משפחת פראג

בספארנשטראט 25 

משפחת ואן פראאה חיה בשנות המלחמה בספארנשטראט 25 בהאג. המשפחה הייתה מורכבת מ:

האב מאוריטס ואן פראג'ה (Maurits van Praagh), נולד ב-11 בנובמבר 1898 בגרוונזנדה כבנם של יעקב ואן פראג' וקאטג'ה פרנקפורט

Eliëzer רוזטה מפראג-גודפריד, נולדה ב-3 באוגוסט 1907 במפל כבתם של זואי גודפריד ואווה קיש

הבת אווה ואן פראג, נולד ב-9 בפברואר 1932 בגרייבנהאג'

בתו קאטו ואן פראג', נולדה ב-16 באוקטובר 1935 ב"גרייבנהאג'"

התרגום לעברית יהיה זמין במועד מאוחר יותר